הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' סובח ואח'

פסק דין

1.בפניי תביעה בסדר דין מהיר, שהינה תולדה של אירוע תאונה מיום 29/8/09 בין רכב המבוטח על ידי התובעת, אשר בו נהג מר עבד חוסיין סוואעד, לבין רכב הנתבעת 1 המבוטח על ידי הנתבעת 2, אשר אירע בשפרעם.

2.הן נהג התובעת והן הנתבעת טוענים כי במקום התאונה היה בור בכביש, אשר בעטיו נאלצה הנתבעת 1 לסטות כדי לעקפו. מכאן ההודעה לצד השלישי.

השניים, אשר הם עדי הראייה היחידים לאירוע ומכירים היטב את מקום התאונה, הסכימו כי במקום היה בור בכביש, אולם גודלו ומיקומו של הבור, במחלוקת, כפי שיבואר להלן.

עם זאת, בין השניים מחלוקת בנוגע לנסיבות התאונה, כדלקמן:

התאונה אירעה בצומת כאשר רכב הנתבעת 1 נסע בכביש הראשי ואילו רכבו של מר סוואעד הגיע מכביש צדדי במטרה להשתלב אל תוך הכביש הראשי ולפנות בו לימין. רכב הנתבעת 1 נסע באותו כביש, מכיוון ימין למקום עמידת רכב התובעת. המדובר בכביש דו-מסלולי עם קו הפרדה מסומן. מכיוון הגעתו של רכב התובעת, מסומן קו עצירה.

טוען מר סוואעד כי בהגיעו לצומת, עצר את רכבו בקו עצירה המסומן על הכביש והיה בעצירה מוחלטת בעת התאונה. רכב הנתבעת סטה לצד שמאל של נסיעתו, עקב בור שהיה בכביש וכתוצאה מכך, פגע ברכבו, בחלקו הקדמי ימני, וגרם לו לנזק.

מנגד, טוענת התובעת כי אכן נאלצה לעקוף את הבור וסטתה שמאלה, כאשר גלגל ימין של רכבה נכנס לתוך הבור וגרם לכך שרכבה סטה עוד יותר לשמאל. רכב התובעת יצא מן הצומת לכיוון ימין וכתוצאה מכך, אירעה התאונה.

3.שתי שאלות מרכזיות טעונות מענה בתיק זה.

הראשונה, נוגעת לשאלת הגורם האחראי לתאונה מבין הנהגים, האם המדובר במר סוואעד או שמא בנתבעת 1.

שאלה נוספת נוגעת למעורבות אותו בור נטען בכביש בכל הנוגע לאופן נסיעת הנתבעת 1.

מענה לשתי אלו, יתקבל על ידי דיון והכרעה בנסיבות תאונה זו.

4.הנתבעת 1 העידה כי הכירה היטב את מקום התאונה, טרם האירוע.

בכתב ההגנה וכן בהודעה לצד שלישי, כל שנטען על ידי הנתבעת 1 היה כי סטתה לשמאל בשל קיומו של בור בכביש. הטענה כי גלגל רכבה הימני נכנס לתוך הבור, שעה שניסתה לעקפו, היא טענה שנשמעה לראשונה בעדותה בדיון והיא אף מוכחשת על ידי מר סוואעד, אשר טען כי לא ראה את רכב הנתבעת 1 נכנס אל תוך הבור אלא עוקף אותו ובמהלך העקיפה מתנגש ברכבו. יצויין כי גם בעדותה בפניי, כאשר נשאלה בחקירה נגדית "האם הגלגל נכנס לבור" השיבה "הרגשתי משהו נכנס, ולקחתי שמאל" (פרוטוקול, עמ' 3, ש' 20) כך שגם דבריה של הנתבעת 1 בעצמה בעניין זה, מהוססים משהו. עיון בהודעת הנתבעת לחברת הביטוח מעלה כי גם בהודעה לא נכתב דבר אודות כניסת הגלגל לבור וזו הגרסה הקרובה ביותר לאירוע אשר ניתנה על ידי הנתבעת 1. הנתבעת 1 טענה, אמנם, כי בעלה הוא שמילא את הדו"ח, אולם היא אישרה את אמיתות תוכן ההודעה.

לפיכך, אני דוחה את טענת הנתבעת 1 כי גלגל רכבה נכנס אל תוך הבור, הן משטענה זו הינה טענה כבושה, אשר לא נטענה על ידי הנתבעת 1 בשום שלב קודם לעדותה בבית המשפט, והן משום שעד הראיה הנוסף טען כי כלל לא ראה כניסת הרכב לבור.

מאחר ששני הנהגים המעורבים העידו אודות קיומו של בור בכביש, אני מוצאת לקבוע כי ביום התאונה, היה במקום בור.

לפיכך, אני קובעת כי רכב הנתבעת 1 סטה לשמאל, לצורך עקיפת בור בכביש. ובמהלך הסטייה פגעה ברכב התובעת.

5.כעת, נשאלת השאלה מה היה מצבו של רכב התובעת בעת התאונה.

מר סוואעד טען בתוקף כי רכבו היה בעצירה מוחלטת.

הנתבעת 1 טענה כי "ההגיון אומר שהוא יצא כי אחרת לא הייתי יכולה לפגוע בו" (פרוטוקול, עמ' 3, ש' 5). עם זאת, הודתה הנתבעת 1 כי לא ראתה רכב מצד שמאל. ב"כ הנתבעים, בסיכומיו, ניסה לטעון כי התאונה לא יכולה היתה להתרחש לולא היה מר סוואעד יוצא מן הצומת ומנסה להשתלב אל הכביש. אין דעתי כך ולהבנתי, גם במצב עצירה, יכולה היתה התאונה להתרחש, בתנאי השטח הספציפיים, כפי שהם נראים בתמונה אשר הוצגה בפניי. לפיכך, אני מקבלת את טענת מר סוואעד כי רכבו עמד בעת התאונה.